עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
רק רוצה לכתוב על מה שעובר עליי, לא תמיד יכולה להביע את עצמי כמו שאני רוצה, הכתיבה דיי מצליחה להציל אותי.
חברים
Anastasiaאחת שיודעתLee.אפסיתedya
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ייאוש  (1)
כעס  (1)
עצב  (1)
ארכיון
מאי 2019  (3)
עייפה
28/05/2019 00:14
Invisble girl
ואו אני רוצה לישון.
השבועיים האחרונים גזלו ממני כל פיסת אנרגיה שאגרתי איפשהו במעמקים. 
רוצה לישון יומיים רצוף.
0 תגובות
אוויר לנשימה
25/05/2019 19:19
Invisble girl
ואו שני פוסטים אחד אחרי השני. 

חייבת להודות שהכתיבה באמת עוזרת לי. חודש שלם (אם לא יותר) שלא כתבתי והייתי בטוחה שהכל בסדר. אני משלה את עצמי דיי הרבה, אם לומר את האמת. להגיע למסקנה הקשה שהטיפול לא באמת עוזר לי לקח לי כמה שבועות. עכשיו אני רק צריכה להבין איך אני אומרת את זה למטפל, שהאמת בזמן האחרון הוא קצת קוץ בתחת.
זה אמור לעזור, והאמת תקופה מסויימת זה עזר. הייתי מחכה לטיפול באופן שבועי וקוצר הרוח שלי היה מורגש באופן קיצוני לפעמים. עכשיו אני רק מחכה שזה יגמר, נמאס לי לדבר על אותו הדבר ללא תוצאות. נמאס לי לשמוע את אותם הדברים, ולהגיד לו שזה לא עוזר, ומהצד שלו הוא רק מנסה כל פעם מחדש לעשות את אותו הדבר, לגרום לי "להיות מודעת יותר".

אני לא מאשימה אותו, אני לא יודעת אפילו אם אני מאשימה את עצמי. זה לא נכון להגיד את זה, וזה גם לא נכון להדחיק את זה. אז אני לא יודעת אם יש אשמה שלי או של כל אחד אחר. פשוט זה לא הולך. הרצון שלי להצליח הוא אין סופי, באמת. אבל כל השיטות האלה של התרפיה וכל הבולשיט הזה (סליחה), פשוט שואב ממני יותר אנרגיה ממה שזה אמור להרגיע אותי ולהביא אותי לנקודת שלום עם עצמי. 

אני מרגישה שאף אחד לא באמת מבין. זה לא בהכרח נכון, אבל זו ההרגשה. אין לי חשק לשתף אף אחד בתסכולים שלי, בבעיות שלי. זה לא אמור להיות ככה, אבל זה ככה. אני לא רוצה להעמיס ובו זמנית אני חושבת על עצמי, שגם ככה מי שזה לא יהיה שאשתף אותו לא יבין, אז מה הטעם, מה הפואנטה? למה אני צריכה בכלל לעבור את כל זה? עדיף לשתוק, לא?

ברגעים האלה אני קצת מרגישה שהיא חסרה לי, אותה החברה שהלכה (או שאני הלכתי? קצת לא מוגדר, נושא אחר לפוסט אחר). אני יודעת שזה לא אמיתי, אבל זה מרגיש ככה. אני יודעת שגם אותה לא הייתה כנראה משתפת, כי היא פשוט אגואיסטית מידיי. ואז אני מגיעה למסקנה שבאמת עדיף בלעדיה.

הלוואי וכן הייתה לי חברה קרובה לשתף אותה בכל החרא שאני עוברת. תראו אותי, אני נשמעת כמו ילדה בת 13 שמרחמת על עצמה ורק מדברת על כמה שאין לה חברים.

אני רוצה לעמוד על גג של בניין, ולצעוק את נשמתי עד שאוכל להרגיש טוב, בלי המועקה הזאת, ואז אולי, רק אולי, לא אצטרך לשתף אף אחד בכל הדברים המפגרים שעוברים לי בראש. 
6 תגובות
לא מאמינה לעצמי
25/05/2019 18:03
Invisble girl
ייאוש, עצב, כעס
הכתיבה הייתה כל כך חסרה לי. כמו אוויר לנשימה. אין ישראבלוג, אז הכרחתי את עצמי פשוט למצוא בלוג כלשהו לכתוב בו. 
אני לא יודעת מה אני עושה עם עצמי, אני מתפרקת. אני לא מתפקדת וזה לא רגיל לי, אני לא מסוגלת לנשום. לא עשיתי היום כלום וזה הולך להתנקם בי כל כך. המועקה פשוט גדלה וגדלה ואין לי איך לעזור לעצמי. (יש לי, אבל אני לא מצליחה לרצות את זה מספיק בשביל שזה יקרה).
אין לי כוחות לחשוב על כלום ואין לי רצון לעשות שום דבר. 
אני רוצה לדבר עם מישהו שיבין ואין לי עם מי. 
אני רוצה לבכות לנצח, אבל אין לי זמן.
אני רוצה לשכב על המיטה ולראות סדרה ואפילו זה לא הולך לי, כי אני בלחץ.
מתי אצליח לעצור את עצמי?
4 תגובות